החלטה בתיק ת"א 39357-08-10

רקע

1.         בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות שיפוט בינלאומית לבית משפט זה לדון בתובענה ו/או בשל היותו פורום בלתי נאות, וכן מחמת העדר יריבות.

2.         המבקשים הינם הנתבעים 1-8 בתביעה לתשלום נזקים תוצאת הפרה נטענת של הסכמים מהתאריכים 28.3.07 ו- 28.8.07, במסגרתם זכאי המשיב כנטען על ידו לתשלום הסך של 480,525 $, תמורת ויתור על זכויותיו בדירות שרכש מהמבקשת 1 במסגרת עסקה קודמת משנת 2004, וכן לתשלום תשואות עבור הדירות עד למועד התשלום.

במסגרת עסקת הרכישה משנת 2004 נכרתו בין המשיב למבקשת 1 הסכמי מכר בנוגע לדירות נשוא העסקה (להלן: "ההסכם המקורי"). בשנת 2007 כאמור לעיל, הושגה ההסכמה בדבר הוויתור על הדירות תמורת התשלום שננקב (להלן: "ההסכם הסופי").

תמצית טענות הצדדים

3.         תמצית טענות המבקשים היא כדלקמן:

א.      הסכמה מפורשת כמצוין בסעיף 28 להסכם המקורי, שאינה משתמעת לשני פנים, בדבר תנית שיפוט ייחודית ובלעדית לפיה סמכות השיפוט המקומית מסורה לבית המשפט בלאס-וגאס שבמדינת נבאדה בארה"ב, אשר יחיל את חוקי מדינת נבאדה. פרשנות התניה כייחודית מתיישבת עם נסיבות העסקה ועם אומד דעתם של הצדדים לה.

ב.       לחילופין, לא מהווה הפורום המקומי את הפורום הטבעי לדון בתביעה, אלא הפורום הנאות לדיון בתובענה הינו בית המשפט המוסמך במדינת נבאדה. המבקשים עומדים בנטל להוכחת הטענה לפורום לא נאות, וזאת עפ"י כלל נתוני העסקה, לרבות מקום הנכס נשוא הסכסוך, היות המבקשת 1 רשומה במדינת נבאדה, והעובדה כי כל מהלכי העסקה הקשורים בנכס בוצעו עפ"י דיני מדינת נבאדה. מלבד הזיקה כאמור, נסמכת טענת הפורום הלא נאות גם על הציפייה הסבירה של הצדדים ועל פן היעילות.

ג.        העדר יריבות בין המבקשים 2-8 לבין המשיב, לאור העובדה שהם אינם צד להסכם המקורי. המבקשת 2 לא היתה אלא משווקת הפרויקט, בעוד שההסכם נכרת אך ורק עם המבקשת 1, עובדה הבאה לידי ביטוי מובהק בסעיף 27 להסכם המקורי. זאת ועוד, כתב התביעה לוקה בחסר, משום שעסקת הרכישה, למצער בחלקה, נעשתה אל מול המשיב ורעייתו, הגב' עידית הראל, הנעדרת מכתב התביעה.

ד.       אין ללמוד מן ההליכים אליהם מפנה המשיב כי אין לסלק את התביעה, זאת לאור ההבדלים בעובדות המקרים ובטיעונים שהובאו שם לעומת אלה נשוא ענייננו, למשל העדר טענה בענייננו להיות תנית השיפוט "תנאי מקפח", ובוודאי שאין הם יכולים להוות מעשה בית דין מסוג כלשהו.

4.         המשיב טוען בתמצית כדלקמן:

א.      אין לשעות לכל טענה הנסמכת על ההסכם המקורי, שכן זה אינו עומד כלל לדיון ממשי בתובענה, אלא אכיפת ההסכם הסופי, שהינו הסכם "ישראלי" לחלוטין, שנחתם בישראל ושאינו קשור בהסכם המקורי, במסגרתו מוכר המשיב את זכויותיו עפ"י ההסכם המקורי תמורת 480,000 $.  בהסכם זה לא כלולה כל תנית שיפוט, מכל סוג שהוא.

ב.       בהליכים אליהם מפנה המשיב [בש"א (שלום ת"א) 177019/08 פאונדרס נ' לניאל, ת.א. (ת"א) 2056/09 חסיד נ' West Nevada] ניתנו החלטות שיפוטיות בעניינים הדומים דמיון רב ביותר לענייננו (ההליך בעניין חסיד אף מתייחס לרוכשים בפרויקט "צ'אפל היל", כבענייננו), הדוחות טענות לסילוק הנובעות משאלת הפורום, והמדברות בעד עצמן.

עניין חסיד צורף עוד לכתב התביעה תוך הצטרפות המשיב לכלל הטענות המובאות שם.

ג.        מאחר ובוצעה בארץ ההמצאה כדין לפי כללי ההמצאה, קנה בית המשפט סמכות פרסונאלית על המבקשים. יתר על כן, ספק אם לא זנחו המבקשים את טענותיהם המקדמיות משהתדיינו בארץ במספר הליכים לא מבוטל במסגרת תובענה זו, לרבות הליך ערעורי בבית המשפט העליון.

ד.       כלל המבקשים, מלבד המבקשת 1, הינם ישראליים, ובנסיבות אלה, אף בהתקיים תנית שיפוט ייחודית, אין הצדקה של ממש לפצל את הדיון.

ה.      בחינת מירב הזיקות מצביעה על התנהלות "ישראלית" לחלוטין, למול המבקשים הישראלים, ע"י חתימת כל ההסכמים בישראל ותשלום הכספים בישראל.

ו.        טענת העדר היריבות היא טענה עובדתית שאינה ראויה לבירור במסגרת הליך סף, במיוחד מקום שכתב התביעה מפרט את העילות כנגד המבקשים אישית.

דיון